SN 2006 GY

GY 2006 SN

סופרנובה הזוהרת ביותר שהתגלתה מעולם ,פי 100 ממסת השמש    [ 30^10* 2*100 ].התפוצצות כוכבים במסה של עד 200 מסות שמש יוצרים אנטי חומר במרכזו של הכוכב .הכוכבים  מסיימים את חייהם ביקום בהתפוצצות אנרגטית עצומה  .
גרעין הגלקסיה  1260 NGC משמאל הצילום במרחק של 248 מיליון שנות אור  בקבוצת כוכבים פרסאוס  ובקרבתה סופרנובה  GY2006 SN מסוג II  למעלה בתמונה שהתגלתה 2006 בקרני X  .

גרעין הגלקטי של הגלקסיה 1260 NGC בצילום משמאל , ולמעלה ממנה גלקסיה  GY 2006  SN

SN 1979 C
חור שחור  קרוב וצעיר שנצפה בסופרנובה מסוג II שהייתה בגלקסיה  NGC 4321  100 M בקבוצת הכוכבים  שערות ורוניקה אובחנה והתגלתה בשנת 1979 ע"י ג'וס ג'ונסון באמצעות טלסקופ  צ'נדרה בקרן G.R.B - X במרחק של 50 מיליון שנות אור .בבהירות של 12.

התנגשות והתמזגות של שתי גלקסיות  ESO 593-IG 008 -

 IRAS 19115-2124.

גלקסיה ספירלית מסורגת לא סדירה במרחק של 650 מיליון שנות אור, בקוטר של 100,000 שנות אור בקבוצת כוכבים קשת. גלקסיה בינרית שכנפיה לבדן משתרעות על 100 שנות אור . יצור קוסמי זה נוצר על ידי מיזוג של לא שתיים, אלא שלוש גלקסיות נפרדות. שניים מהם, היו גלקסיות ספירליות מסיביות ואילו השלישית ראש הציפור הייתה גלקסיה גמדית לא סדירה בענן מגלן הגדול, שזה בערך 158,200 שנות אור מכדור הארץ . אכן אובחנה גלקסיה קטנה שלישית ע''י אינפרא אדום VLT. בעבר חשבו כי היא מורכבת משתי גלקסיות בלבד, אך צוות בינלאומי של אסטרונומים גילה כי מדובר במקרה נדיר של שלוש גלקסיות הנמצאות בשלבי מיזוג. הגלקסיה השלישית, החדשה לפי סדר הגילוי, נמצאת בתהליך מואץ של ייצור כוכבים חדשים.

"רק תצפית בתחום האינפרה אדום הקרוב באמצעות ה-VLT אפשרה לזהות את אופי העצם - כלומר, את המיזוג המשולש של המערכת, במקרה זה" אומר פטרי ואיסנסן, המדען המוביל בפרויקט, בפרסום שהופיע בכתב העת של האגודה האסטרונומית המלכותית ''.

דוגמאות כאלה של שלוש גלקסיות דומות בגודלן הן נדירות. גלקסיה שלישית כדורית זו, היא בלתי סדירה אך למרות זאת די מסיבית  יוצרת כוכבים באופן רצחני בקצב של 200 מסות שמש לשנה.

גלקסיה זו, הידועה בפשטות ''ציפור'' ידועה יותר באופן רשמי כ - ESO 593-IG 008  ובעבר IRAS 19,115-2,124 , " COSMIC BIRD " היא שוכנת כ -650 מיליון שנות אור מכדור הארץ בקבוצת הכוכבים קשת.

NGC 4402

4402 NGC  

גלקסיה ספירלית סגורה הנקראת האנטנה מצויה בקבוצת כוכבים בתולה ,התגלתה על ידי ויליאם הרשל בשנת 1785 .

שתי גלקסיות שהתנגשו לפני 600 מיליון שנה, שוכנות במרחק של כ -65  מיליון- מגה שנות אור מכדור הארץ ומשתרעות על פני 350,000 שנות אור מקצה לקצה. גילן כ - מיליארד שנים .
נראה שלפני  200 מיליון – מגה שנים , כמויות עצומות של כוכבים וגז נפלטו מההתנגשות ויצרו את הזנבות המוכרים שאנו רואים היום.
מיזוגן של שתי גלקסיות ספירליות הגדולות  NGC 4038 ו 4039 יצרו עננים עצומים של גז מימן מיונן שהתפזר לתוך תוכנה של הגלקסיה .

הגלקסיה העתיקה שנוצרה לפני כ-13 מיליארד שנים.

צוות חוקרים מיפן, טוען כי גילה את הגלקסיה הקדומה ביותר שזוהתה עד כה, הגלקסיה העתיקה שנוצרה לפני כ-13 מיליארד שנים - ממש בסמוך לזמן שבו אירע המפץ הגדול. תגלית מרנינה

הואיל  ולאור מהירות קבועה וסופית של 299,792.458 קילומטרים לשנייה.

מדידה שמהווה התבוננות אל העבר הרחוק מאוד. קרני האור שנמדדו בטלסקופים בהוואי יצאו אל דרכן לפני כ-13 מיליארד שנה.

באסטרונומיה מודדים מרחקים גדולים מאוד על פי הזמן שלוקח לאור לעבור אותם. שנת אור היא המרחק שהאור עובר בשנה, וזה החישוב .

בשנה שלמה יש 365 או 366 יממות, וביממה 24 שעות, ובכל שעה 60 דקות, ובדקה אחת 60 שניות, כך שבשנה נכנסות קצת יותר מ-31.536 מיליון שניות.

אם בכל אחת מהשניות הללו האור מתקדם 300 אלף קילומטרים,

הרי שבשנה שלמה הוא עובר כ-9.5 ביליון קילומטר שהם             [9^10 * 9.5 ] .

האור היוצא מהשמש, לדוגמה, עובר כ-150 מיליון קילומטרים עד שהוא מגיע לכדור הארץ. את המרחק העצום הזה עושה  שיאן הבין גלקטי שלנו ב-8 דקות ו-19 שניות.

 במילים אחרות, השמש רחוקה קצת יותר מ-8 דקות אור מכדור הארץ . יש כוכבים המרוחקים מאתנו אלפי ואף מיליוני שנות אור, כלומר לאור היוצא מהם לוקח אלפי או מיליוני שנים להגיע אלינו.

זה אומר שכשאנו מביטים בלילה אל השמים, ולעינינו מגיע אור של כוכב הנמצא 100 מיליון שנות אור מכדור הארץ, מדובר באור שיצא מהכוכב לפני מאה מיליון שנים ורק עכשיו הוא  מגיע לכאן.

כך שאנחנו בעצם רואים את הכוכב כפי שנראה לפני מאה מיליון שנה.

תגלית נוספת מצהילה היא של טלסקופ החלל "שפיצר" שתיעד גושים של אור שמקורם, כפי הנראה, בתהליכים שהתרחשו בקירוב להיווצרות היקום.

"זוהר גושי חיוור" שהופץ, לפי ההערכות, הגופים האנרגטיים הראשונים שפעלו ביקום. לפי הערכות, מקור האור הוא בגופים אסטרונומיים עתיקים ביותר, שהיו בהירים במיוחד. ואפיינו את התקופה הסוערת של ראשית הזמן והמרחב, שבו הפיזיקה המוכרת לנו כיום רק נוצרה והיקום היה צעיר, צפוף ועתיר אנרגיה.